נולד בניו יורק ארה"ב
כ"ב באדר ב' תשל"ג,
נהרג בפעולת איבה
בז' בתשרי תשע"ט,
(16/9/2018)
בן 45 במותו

ארי יואל, בן מרי ויונה, נולד בארצות הברית ביום כ"ב באדר ב' תשל"ג (26.03.1973). ילד שלישי במשפחה, אח של משה, דני, הלל ואיתן.

הוא גדל בניו יורק, שם למד בבית ספר יסודי SAR, שאותו ניהל אביו. מהיסודי המשיך לתיכון MTA של Yeshiva University.

ב-1991, אחרי התיכון, הגיע ללמוד בישיבת הכותל שבירושלים, בעיר העתיקה, בהבנה שהוא בא כדי להישאר בישראל. שנה אחר כך הוא התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת גולני. כעבור שנה הוריו עלו לארץ.

אחרי שירותו הצבאי ארי התחתן עם מרים. בין 1996 ל-2006 נולדו להם ארבעה ילדים – תמר, נעמי, יקיר ונתן.

בשנת 1998 ארי שם לב שבגלל שהשירות הצבאי שלו היה בגדר מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) הוא היה פטור ממילואים. דבר זה לא התקבל על דעתו. הוא נעזר בח"כ רחבעם זאבי (גנדי), שאיתו פעל במפלגת מולדת, והצליח לחזור לשירות מילואים פעיל. היחידה המקורית שלו בגולני כבר המשיכה בלעדיו, על כן הוא צורף לפלוגת סיור בצנחנים ובה שירת במסירות כל אימת שנקרא.

מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטת "תורה דוג'ו", שיטה המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. הוא אהב במיוחד את הרוחניות שבקראטה, השתמש בכלים אלה ללמד כוונה בתפילה והכי חשוב – הוא לימד איך להשתמש בכוחות רק בעת הצורך. עם השנים התקדם לחגורה שחורה דאן 4.

ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות, לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. "כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות", תיארו אוהביו.

ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אבל התשוקה הגדולה שלו הייתה לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו' בנים בבית ספר "מקור חיים" ואחר כך בבית ספר "יהודה הלוי" בירושלים. הוא גם אהב ללמוד לימודי קודש, תיאר אחיו: "הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה".

בשנת 2002 מרים וארי עברו לגור ביישוב אפרת. הם השתלבו בקהילה עד מהרה, ארי היה פעיל ביישוב ובעיקר בנושאי ביטחון ובכיתת הכוננות.

בשנת 2014 ארי התחיל לעבוד עם עמותת Standing Together "סטנדינג טוגד'ר", עמותה המסייעת לחיילי צה"ל בתרומת ציוד, בתמיכה בחיילים בודדים, בתוכניות בר/בת מצווה ובצ'ופרים לחיילים.

ביום ראשון ז' בתשרי תשע"ט (16.09.2018) לפני הצהריים ארי יצא לקניות במתחם רמי לוי שבגוש עציון. הוא נדקר בגב על ידי מחבל ערבי בן 16. למרות פציעתו רדף אחרי המחבל, ירה בו ופצע אותו וכך הציל חיי אנשים אחרים. רק אחרי שראה שהמחבל נוטרל ארי התמוטט, הוא פונה לבית החולים שערי צדק בירושלים אך שם נקבע מותו.

בן 45 בהירצחו. ארי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.

ספדה אלמנתו: "ארי מסר את נפשו להצלת חיים של אחרים. הוא חי כיהודי גאה בארץ ישראל, גאה להיות חלק מעם ישראל בארץ הקודש…

אני לא בטוחה שאני יודעת איך להמשיך בלעדיך. תמיד כשצפינו בחדשות באירועים כאלו לא הבנו איך בני משפחה נשארים כל כך חזקים, אבל זה מה שעושים. החיים הם עסקת חבילה, על הטוב והרע שבהם, ועכשיו זה התור שלי להיות חזקה… תודה לך על השנים הנפלאות והילדים המדהימים שנתת לי. אני אוהבת אותך, אוהבת אותך, אוהבת אותך".

"ארי היה גיבור אמיתי, לא רק במותו אלא בחייו", ספד לו אביו, "בצנחנים, בלבנון, בכיתת הכוננות באפרת, כולם ביקשו להיות יחד איתו, כל עצם בגופו הוא הקדיש למען ישראל. מדינת ישראל בוכה, הדמעות הגיעו לכל העולם. ארי הכיר המונים ברחבי העולם ומאות מכתבי צער הגיעו לבניו לאחר ההודעה על רציחתו".

כתב הבן יקיר: "לרוב אנחנו חושבים על אדם גדול, אדם חזק, גיבור בעיני ילדיו כשאנחנו אומרים אבא. אבל בשבילנו הוא היה הרבה יותר מזה. הוא רק נראה זקן (מבוגר), אבל נשמתו הייתה של בן חמש או שש. תמיד כשהיינו מקבלים מתנות ליום הולדת הוא היה רוצה לפתוח אותן ראשון ולשחק בהן בעצמו… הוא תמיד חי את חייו במלואם, גם בחייו וגם במותו. הוא חי ונפל כלוחם, הוא לא ביקש יותר מזה. השם יקום דמו".

ביום 6.11.2018, בטקס הענקת עיטורי גבורה של המשטרה והמשרד לביטחון פנים, קיבלה משפחת פולד את עיטור המופת שהוענק לארי. "בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע מהמחבל להמשיך את מסע ההרג שלו. עיטור המופת האזרחי מוענק לארי יואל פולד ז"ל על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת", נכתב בתעודה.

ביום 8.11.2018 נערך בשמורת עוז וגאו"ן, הסמוכה לצומת גוש עציון, טקס חנוכת נקודת תצפית שנבנתה לזכרו של ארי. המצפה כולל רצפת עץ רחבה, ספסל וסככה גדולה, משקיף אל אזור הרצח ואל העמק הגדול הפרוס בין כרמי צור לכיוון חברון ועד לנווה דניאל לכיוון ירושלים.

לאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה לחץ כאן